בבואכם לפתוח תיק עצמאי ברשויות המס, עליכם לבחון את אפשרויות הסיווג מבחינת מע"מ – קיצור של מס ערך מוסף, מס המוטל על צריכה, אשר קיים במדינות רבות בעולם. הערך המוסף הינו ההפרש בין מחיר המוצר או השירות המסופקים, לסך העלויות ששימשו לייצור המוצר או מתן השירות (במילים פשוטות: הרווח).
המע"מ הוא מס עקיף, שהצרכן הסופי הוא הנושא בפועל בעלותו. המע"מ מתווסף למחירם של מוצרים ושירותים כאחוז ממחירם, ובישראל נכון למועד כתיבת שורות אלו הוא עומד על 17% (למעט חריגים אשר פטורים ממע"מ או נושאים שיעור מע"מ 0%). בעבר אחוז המע"מ בישראל נע בין 8% ל-18%.
עסקים שמסווגים כעוסקים מורשים, גובים מע"מ מלקוחותיהם ומעבירים אותו לרשויות המס. החיוב של המע"מ נעשה באמצעות מסמך שנקרא חשבונית מס (המס הוא המע"מ). אותם עוסקים מורשים רשאים לקבל החזר של סכומי המע"מ ששילמו לספקים, או לקזז סכומים אלה מתשלומי המע"מ שגבו מלקוחות וצריכים לשלם לרשויות. מנגנון זה הופך את העסקים למנגנון גבייה עבור שלטונות המס, אשר נדרשים לדווח ולשלם את המע"מ מדי תקופה (כל חודש או חודשיים, כתלות בפרמטרים שונים).
דוגמה למנגנון הגבייה: חנות מוצרי חשמל מזמינה מאחד הספקים שלה משלוח של מסכי טלוויזיה. כל מסך עולה לחנות 1,000 ₪. כשהחנות תשלם לספק עבור אותו מסך, היא תחויב ב-17% מע"מ תשומות, שהם 170 ₪ (17% מ-1,000 ₪). החנות מתכננת למכור יחידה ברווח של 100 ₪, ולכן מחיר המכירה לצרכן, לפני מע"מ, הוא 1,100 ₪. החנות תחייב את הצרכן במחיר המוצר, בתוספת מע"מ (17% מ-1,100 ₪ הם 187 ₪), כלומר המחיר הסופי לצרכן יהיה 1,287 ₪.
בסופו של דבר, החנות גבתה מהצרכן 1,287 ₪ ושילמה לספק 1,170 ₪. המס שגבה הספק מהחנות הוא 170 ₪, והמס שגבתה החנות מהצרכן הוא 187 ₪. כלומר, ברגע שתדווח על עסקאותיה למע"מ, תוכל לקזז 170 ₪ (מס תשומות) מהמס על העסקאות שהיו לה (187 ₪), ותעביר לרשויות המס 17 ₪ נטו. זהו בדיוק המס על הערך המוסף – 17% מהרווח של 100 ₪ שהחנות הפיקה.
עוסקים מורשים חייבים לזכור שהמע"מ "שקוף" עבורם, ותמחור המוצרים והשירותים שלהם צריך לנטרל את השפעת המע"מ – אחרת הם עלולים לספוג הפסדים, לשלם את המע"מ מכיסם או לעמוד בפני שוקת שבורה כשמגיע מועד הדיווח. רשויות המס אינן סלחניות כלפי כשלים במנגנון הגבייה של המע"מ, וחשוב להיעזר באיש מקצוע שילווה ויתכנן את גביית המע"מ בעסק, הדיווח והתשלום שלו.
לעומת עוסקים מורשים, עוסקים פטורים הם עוסקים שאינם רשאים לחייב את לקוחותיהם במע"מ. כמו כן, הם אינם זכאים לקבל החזרים בגין מע"מ תשומות ששילמו לספקיהם. משכך, הם אינם נדרשים בדיווח תקופתי תדיר למע"מ, אלא רק בדיווח חד-שנתי שמתבצע במהלך חודש ינואר ובו הם מצהירים על מחזור הכנסותיהם בשנה שחלפה (מחזור הוא סך ההכנסות של העסק, לפני ניכויים, הוצאות וקיזוזים – או בפשטות: סך כל הקבלות שהעוסק הפטור הנפיק).
בטרם הסיווג כעוסק פטור, יש לבדוק תחילה שהעוסק אינו כלול ברשימה של מקצועות חופשיים המוגדרים בחוק שמחויבים להירשם כעוסק מורשה, ושסך מחזור הכנסותיו הצפויות לא עולה על התקרה הקבועה בחוק (100,491 ₪ נכון לשנת 2020).
מאילו יתרונות נהנה עוסק פטור?
אינו מחייב במע"מ את לקוחותיו, ולכן מציע מחירים אטרקטיביים יותר לעומת עוסק מורשה כל עוד עובד עם צרכנים פרטיים (פחות רלוונטי לעבודה מול צרכן עסקי, שכן האחרון רשאי לדרוש את המע"מ ששילם).
אינו נדרש בדיווח תקופתי על עסקאותיו (מדי חודש או חודשיים), אלא רק אחת לשנה.
לרוב, עלויות הדיווח של העסק נמוכות יותר בהשוואה לסוגי עסקים אחרים.
חסרונות אפשריים:
אינו רשאי לקזז מע"מ על הוצאות (מע"מ תשומות).
קיים מחסום פסיכולוגי שימנע מהעסק להתפתח, ובכך "לשבור" את התקרה השנתית ולהפוך לעוסק מורשה.
סוגיה תדמיתית: עסקים גדולים לא תמיד מעוניינים לעבוד עם עוסק פטור, שכן נחשב עסק קטן ופחות יציב. עצם הסיווג כעוסק פטור גם מאותת לצרכן מה היקף ההכנסות של אותו עסק.
יש להדגיש שעוסק פטור הוא סיווג לעניין מע"מ בלבד, ואין לו השלכות על חבות המס של העסק במס הכנסה או בביטוח לאומי. כמו כן, אם מחזור ההכנסות של עוסק פטור עובר את התקרה הקבועה בחוק, סיווגו ישתנה לעוסק מורשה, והוא יידרש לשלם את המע"מ עבור ההכנסות שהופקו מעל התקרה – לכן יש להיערך מבעוד מועד בטרם חוצים את התקרה ולהסתייע במייצג שיצמצם את חבות המס וימצא פתרונות שיאפשרו מעבר מהיר וחלק למעמד החדש.
Comments